החלטה בתיק פר"ק 48555-05-13

הבקשה

חברת גרין אי. וי. אופריישן בע"מ (" גרין"), רכשה את עסקי קבוצת בטר פלייס בישראל (" הקבוצה") מאת המנהלים המיוחדים (בזמנם הנאמנים), על פי אישור בית המשפט להצעתה שניתן ביום 10.7.13. ביום 6.8.13 הלווה המבקש לגרין סכום של 2 מיליון ש"ח. כנגד ההלוואה, כך על פי הבקשה, שעבדה גרין לטובת המבקש 100 מכוניות שנכללו בממכר (להלן: " כלי הרכב"), וכן רשמה לטובת המבקש שעבוד צף. נטען בבקשה כי השעבודים נוצרו בידיעתם ובהסכמתם של המנהלים המיוחדים, וכי בעת יצירתם היו כלי הרכב רכושה של גרין, נקיים מכל חוב ושעבוד והיא הייתה רשאית לשעבדם. המבקש אינו מתנגד לביטול עסקת הרכישה (שבינתיים בוטלה בהסכמת הצדדים לה), אולם, לטענתו, אין בביטולה כדי לפגוע בתוקף השעבודים שלטובתו. לפיכך המבקש עותר להורות למנהלים המיוחדים להשיב לו את מלוא סכום ההלוואה, ולהימנע מלעשות כל דיספוזיציה בכלי הרכב המשועבדים עד להשבתה. המבקש תמך בקשתו בתעודת רישום השעבוד, אך נמנע מלתמוך אותה בתצהיר ולא צירף את הסכם ההלוואה. 

התשובות

קבוצת ברן בע"מ ("ברן"), הנושה העיקרית של הקבוצה, והמנהלים המיוחדים מתנגדים לבקשה וכנ"ר תומך בעמדתם.

אלו עיקר נימוקי ברן :

א.         השעבוד נרשם על גרין ולא על נכסי הקבוצה, וליתר דיוק אותה חברה בקבוצה שהיא הבעלים של כלי הרכב. לא צורפו הסכמי ההלוואות ותנאיהם.

ב.         בהסכם שעל פיו רכשה גרין את נכסי הקבוצה, ואשר אותו אישר בית המשפט כהצעה זוכה, לא הועבר הקניין בכלי הרכב לגרין, מפני שהעברתו הייתה כפופה לתשלום מלוא התמורה וזו לא שולמה. על כן, ככול שהשעבוד לטובת המבקש תפס, הרי שתפס הוא רק את זכויותיה החוזיות של גרין כלפי המנהלים המיוחדים, ולא את נכסי הקבוצה.

ג.          אין בסיס לטענה שהמנהלים המיוחדים נתנו הסכמתם לשעבוד.

ד.         בזמן שהתקשר עם גרין, ידע המבקש כי הוא נוטל על עצמו סיכון שהממכר לא ישתכלל, משום שכבר אז פיגרה גרין בתשלומי התמורה. לפיכך גם אין לומר שפעל בתום לב.

ה.         לא בכדי לא צירף המבקש תצהיר לתמיכה בטענותיו שבעובדה.

ואלו עיקר נימוקי המנהלים המיוחדים :

א.         המנהלים המיוחדים עומדים בראש ובראשונה על אי צירוף תצהיר לתמיכה בבקשה, וטוענים לחוסר ניקיון כפיים של המבקש. כן הם מצביעים על הלקוניות שבבקשה, שאינה מפרטת את נסיבות כריתת הסכם ההלוואה, את ידיעותיו של המבקש באותה עת לגבי מצב עסקת הרכישה והפיגור שפיגרה גרין בתשלומי התמורה, את יעוד כספי ההלוואה ואת הבטוחה הנוספת שקיבל ממר אברמוביץ, בעל השליטה בגרין.

ב.         במיוחד בולטים הדברים כאשר גרין לא עמדה בתשלום התמורה, ולו חלקה, וברור היה שמדובר בהפרה יסודית שהפרה את הסכם הרכישה, וכאשר המבקש לא פנה כלל אל המנהלים המיוחדים לקבלת הסכמתם, שלא לדבר על אישור בית המשפט. בהקשר זה המנהלים המיוחדים מדגישים שכבר ביום 31.7.13 התריע בית המשפט בגרין על שאינה משלמת את התשלום הראשון, והאריך לבקשתה את המועד לתשלומו, תוך שקצב לה זמן להזרמת כספים למימון ההוצאות השוטפות, וככול הנראה כספי המבקש שימשו אכן להוצאות השוטפות של גרין, שאינן קשורות בהסכם הרכישה. לשיטת המבקש, שאינה נתמכת בתצהיר, נחתם הסכם ההלוואה ביום 6.8.13. על המבקש, במיוחד כאיש עסקים, היה לבחון את מצב הדברים קודם למתן ההלוואה.

ג.          הבקשה אינה צודקת. ראוי שגרין ובעלי השליטה בה ישאו בהוצאות שגרמו ולא יטילו אותן בעקיפין על הנושים.

ד.         גרין לא הייתה רשאית לשעבד את כלי הרכב בטרם תשלום מלוא התמורה.

ה.         אין למבקש מעמד בתיק הפירוק ויש להפנותו למיצוי ההליכים כלפי גרין ומי שערב לו.

ו.          המנהלים המיוחדים, שככול הנראה ראו את הסכם ההלוואה, טוענים שמדובר בהסכם להשקעה הונית אשר הוסווה כהלוואה. בהסכם נאמר כי מדובר בצורך של גרין בהשקעה נוספת, כי למבקש זכות למנות דירקטור בגרין, ניתנת לו זכות וטו באשר להחלטות מסוימות של גרין וכן אופציה לרכישת מניות. 

עמדת כונס הנכסים הרשמי:

כונס הנכסים הרשמי תומך בעמדת ברן והמנהלים המיוחדים, ומדגיש שככל שיש למבקש שעבודים, הרי אלו חלים על זכויות חוזיות בלבד של גרין, וזכויות אלו פקעו משום שהקניין לא הועבר לידיה, לאחר שלא עמדה בתשלומי התמורה. גרין לא הייתה רשאית לשעבד זכויות קניין שלא היו לה, ולעשות כן ללא הסכמה מפורשת של המנהלים המיוחדים, או תחת החלטה מתאימה של בית המשפט. המבקש לא צירף תצהיר לבקשתו ולא בכדי.